תליית ישו

From Wikinoah English
(Redirected from Teliya Ye.Sh.U.)
Jump to: navigation, search
The Teliya

The Teliyat Ye.Sh.U. (Hanging Esav) Teliya or Tole in Yiddish (also known as the Ma‘aseh Ye.Sh.U., Ma‘aseh Talui, Ma‘aseh Toleh and Asham Talui) is the second part of the Book of Acts and original story behind the Acts of Peter. It is the Jewish aggadah (tale) on the origins of Christianity and Islam based on Yohanan Ben Zakkai's story of Magdalena's son, 666 (also known as Dositheus and Yizush and Ben Stada), from which the Gentiles' so-called "Toledot Yeshu" and other such tales originated.

It is referred to as תליית ישו by Rashi in a tradition describing the origins of the Evangelion with legitimate Jews who affected their culture for the good of all Jews.

Hagahos Baruch Frankel on 580 also refers to this manuscript.

The Teliya was read by Messianic Noahites often over a game of Trumps on Nittle Nacht (ניטל נאכט), the night before Kalenda. The word Nittle (ניטל) is the Yiddish pun used for the Nativity of the Evangelion after 666 (the Ashkenazi version of "Krampus") was hanged. The Ashkenazi version of Santa is the Spirit of Elijah.

The Teliya Ye.Sh.U. is the origin story for the Evangelion from the Judaic perspective. It could be described as a second book of Acts which has only preserved in Judaism. It is the inspiration behind certain apocryphal books such as the Acts of Peter and the many doctored versions of the story which are known as the Toledot Yeshus; many corrupted versions of the Teliya which emerged from Jews converted to Christianity under the 1588 laws of the Polish-Lithuanian Republic as well as from Karaites of Worms to slander Jews in other parts.

In its original condition the Teliya is usually told in roughly 12 parts:

  1. Part 1 is generally an expansion of the Sanhedrin.67a.15 origin story of 666.
  2. Part 2 is generally about his Karaite tendencies in childhood.
  3. Part 3 is generally about the Baetylus in Jeroboam's Sanctuary and is based on Shabbat 104b:5 and Sotah 47a.6-15 and Sanhedrin 107b:12-14
  4. Part 4 is generally an explanation of Berakhot 17b:1 demonstrating how 666 pushed too far by making Helene of Adiabene believe in him including references to his airborne battle with Simon Petter which also appears in Targum Yanatan and the Acts of Peter
  5. Part 5 is generally about him outwitting horsemen from Herod Agrippa II (who had been convinced by Paul).
  6. Part 6 is generally about the demise of 666 and/or how St Jude helped Herod Agrippa II and Beit Hillel catch 666.
  7. Part 7 is generally about the trials and is based on Sanhedrin 43a:23-26 and Sanhedrin 43a:20-22
  8. Part 8 is generally an explanation of Sanhedrin.67a.14 and Gittin.57a.3-4 as the way to bury witches.
  9. The Tower of Simon Kefa goes here.
  10. Part 9 is generally a back story for Avodah Zarah 16b:17 and Avodah Zarah 17a:1-2 and Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:2.11 and Jerusalem Talmud Shabbat 14.4.13
  11. Part 10 is generally the Evangelion backstory for Shabbat 116a.11 to 116b.2
  12. Part 11 is generally about Judaizers and the backstory to Berakhot 29a:9
  13. Part 12 is generally about Shabbat 116a.10 and how the teachings of Rav Shimeon became Torat Edom.


100 years later in 3791, our chilling tale begins with Yoysl Pondrik (Joses Pandira) who is supposed to have had his wicked way with Pappos's betrothed Mary Magdalena (Setada) on Tekufat Tevet which therefore also came to be known as Yoyslsnakht the night when 666 was begotten according to Judaism. Yoysl (יאסל) is the Yiddish form of Joses, a short Greek form of Joseph but which functions like a true Greek name and is declined in Greek. He is mentioned in Mark 6:3 and Matthew 13:55.

Because of Yoyzl's act on Tekufat Tevet, it was considered that this Paramour spirit flew around on Tekufat Tevet and so measures were taken not to conceive any child on Yoyslsnakht. The tale of the hanged one was so often recounted as a cautionary tale on this night that Tolenakht came to be yet another name for Tekufat Tevet.

Since in most versions of the story Yoysl was supposed to have been drunk at the time, alcohol is avoided and Garlic is consumed to ward-off the Paramour spirit. Furthermore, since all elements of creation benefit from the Jewish study of Torah, Bittul Torah was adopted from noon to midnight on Tekufat Tevet to weaken the very elements of the darkest season itself on this night.

The Pandira & Magdalena affair became a popular theme in various tales of seduction propagated among the Erev Rav often mixing in elements from the Evangelion so that these days there are many unreliable versions which exist and usually obscure the Talmudic Truth completely.

Nevertheless, the truth of this part of the Teliya is simple and clear as stated in the Babylonian Talmud. Pandira seduced Pappos's betrothed Mary Magdalena (hence nicknamed Stada) thus her son (666) was called Pandira as well as Ben Setada.


בן סטדא בן פנדירא הוא אמר רב חסדא בעל — סטדא בועל — פנדירא בעל פפוס בן יהודה הוא אלא אֵימא אמו סטדא אמו מרים מגדלא נשיא הואי כדאמרי בפומדיתא סטת דא מבעלה:]


When Magdalena's son (666) was old enough, though she enrolled him into the Mishnaic School of Simeon Ben Shetakh, he was somehow more influenced by the Fanatic Patriarchate of Judah ben Tabbai and one day during a tantrum he tried to convince his fellow pupils that a Kippah was not important.

His frequent misbehaviour increased discussion in the Ben Shetakh Yeshiva over the circumstances which Magdalena disclosed concerning his conception.

When 666 found out about what had happened, he murdered Yosl Pondrik on Tekufat Tevet (hence another name for the night is Moyredike Nacht meaning "murderous night") and ran away from home.

וקוראים לו בשם יזוש כלומר י״מח ז״כרו ו״ימח ש״מו

Thus 666 became known as Yizush an acronym for Yimakh Zikhron U'Shemo.

Messianic Noahite sources refer to him as a fanatic called Dositheus among the Erev Rav who succeeded Simon Magus.


In the time of Yanneus Alexander a great tragedy befell Israel when the Boathusians split two more sects from the Pharisee School of Perachia: Shetakh's Essenes in Israel and Tabbai's Fanatics in Egypt.

The fanatic portion of Perachia's Pharisees in Egypt caused an apostate referred to as Yimakh ShemU in the Babylonian Talmud because he established Zoharist Freemasonry.

Sotah 47a.6-15 & Sanhedrin 107b:12-14

תנו רבנן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים [ולא כרבי יהושע בן פרחיה שדחפו לעש"ו בשתי ידים]...[הוספה מחסרונות הש"ס: רבי יהושע בן פרחיה מאי הוא כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן אזל רבי יהושע בן פרחיה ועש"ו לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח לי' שמעון בן שטח מני ירושלים עיר הקודש ליכי אלכסנדרי' של מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה קם אתא ואתרמי ליה ההוא אושפיזא עבדו ליה יקרא טובא אמר כמה יפה אכסניא זו אמר ליה רבי עיניה טרוטות אמר ליה רשע בכך אתה עוסק אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה אתא לקמיה כמה זמנין אמר ליה קבלן לא הוי קא משגח ביה יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע אתא לקמיה סבר לקבולי אחוי ליה בידיה הוא סבר מידחא דחי ליה אזל זקף לבינתא והשתחוה לה אמר ליה הדר בך אמר ליה כך מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ואמר מר עש"ו כישף והסית והדיח את ישראל:]

The Jerusalem Talmud clarifies that the fanatic teacher of this Yi.Sh.U. from the Egyptian portion of Perachia's Pharisees was called Judah ben Tabbai:


אֲנָן תַּנִּינָן. יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי נָשִׂיא. וְשִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח אַב בֵּית דִּין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי וּמַחֲלִף. מָּאן דְּאָמַר. יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי נָשִׂיא. עוֹבְדָא דַאֲלֶכְסַנְדְּרִיָּאה מְסַיֵּיעַ לֵּיהּ. יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי [הֲווֹן בְּנֵי יְרוּשָׁלִַם] בָּעוּן מַמְנִיתֵיהּ נָשִׂיא בִּירוּשָׁלִַם. עֲרַק וַאֲזַל לֵיהּ לַאֲלֶכְסַנְדְּרִיאָה. וְהָיוּ בְּנֵי יְרוּשָׁלִַם כוֹתְבִין. מִיְּרוּשָׁלִַם הַגְּדוֹלָה לַאֲלֶכְסַנְדְּרִיאָה הַקְּטַנָּה. עַד מָתַי אָרוּסִי יוֹשֵׁב אֶצְלְכֶם וַאֲנִי יוֹשֶׂבֶת עֲגוּמָה עָלָיו. פִּרֵישׂ מַיְתֵי גַּו אִילְפָא. אֲמַר. דְּכוּרָה מָֽרְתָא דְבַיְתָא דְקִבַּלְתּוֹן מַה הֲווָת חֲסִֵירָה. אֲמַר לֵיהּ חַד מִן תַּלְמִידוֹי. רִבִּי עֵיְנָהּ הֲווָת שְׁבֻרָה. אֲמַר לֵיהּ. הָא תַרְתֵּיי גַּבָּךְ. חָדָא דַּחֲשַׁדְתָּנִי. וְחָדָא דְּאִיסְתַּכַּלְתְּ בָּהּ. מָה אָֽמְרִית. יָאייָא בְרֵיוָא. לָא אָֽמְרִית וְאֶלָּא בְעוֹבְדָהּ. וְכָעַס עֲלוֹי וְאָזַל.

The Kuzari tells us that the Zoharist Freemasonry of Perachia's Egyptian Pharisees is called Torat HaMa'amudit:

Mesha'amadim = Meshumadim (Kuzari.3.65)

ואמנם עשו וחבריו הם המשעמדים הנכנסים בתורת המעמודית הטבולים ביּרדן

At Bethel, the stone that Jacob had anointed had become the foundation stone of Jeroboam's Shrine but made useless by two idols.

1 Kings 12:32

ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש כחג אשר ביהודה ויעל על המזבח כן עשה בבית אל לזבח לעגלים אשר עשה והעמיד בבית אל את כהני הבמות אשר עשה׃

Simon Magus taught 666 how to steal to the secret of the Baetylus as Zoharist Freemasonry etched into his skin as stated in the Babylonian Talmud:

Shabbat 104b:5

המסרט על בשרו: תניא אמר להן רבי אליעזר לחכמים והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו אמרו לו שוטה היה ואין מביאין ראיה מן השוטים: בן סטדא בן פנדירא הוא אמר רב חסדא בעל סטדא בועל פנדירא בעל פפוס בן יהודה הוא אלא אמו סטדא אמו מרים מגדלא שער נשיא הואי אלא כדאמרי בפומבדיתא סטת דא מבעלה: רש"י על שבת ק״ד ב:ה׳:ג׳ [הוספה מחסרונות הש"ס: בעל סטדא בועל פנדירא - ונקרא על שם בעל אמו אף על פי שהוא היה ממזר:]

Hence he was also identified with the Jew called Ha-Mitzri in Leviticus 24:10-11.

He then went to the Fanatic Patriarchate of Judah ben Tabbai with his Egyptian Magic and convinced many to join him.

ד Acts of Petter

If 666 had not been ambitious he could have escaped his worst possible fate, but when Herod Agrippa II -who had been convinced by Paul- sent his men to arrest him he ran to convert Helene of Aiabene and thereby "overdid his food in public". Queen Helen's son Monobazus, was killed in the attack on Cestius, Niger of Perea, a leader of Josephus' "Idumaeans," Silas (also close to the Herodian family possibly brought up with Agrippa I and in the final analysis a deserter from Agrippa II's army), and perhaps even Philip (the head of Agrippa's bodyguard in Caesarea). 666 played on the conflict between the Herodians and Adiabene in an attempt to sae his own skin.

(Berakhot 17b:1)

אין פרץ שלא תהא סיעתנו כסיעתו של דוד שיצא ממנו אחיתופל ואין יוצאת שלא תהא סיעתנו כסיעתו של שאול שיצא ממנו דואג האדומי ואין צוחה שלא תהא סיעתנו כסיעתו של אלישע שיצא ממנו גחזי ברחובותינו שלא יהא לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כגון יש"ו הנוצרי:

Targum Yanatan
St Peter of Issachar humiliates 666

ושלחה בעד החכמים לבוא [ו]ענה עשו ואמר עלי נתנבא ואמר כי סבבוני כלבים ועלי אמר אל תחת מפניהם כיון שנכנסו החכמים והיהודי היששכרית עמהם [ו]היו טועניס טענותיהם עליו והוא עליהם עד שאמר למלכה עלי נאמר אעלה לשמים וכתיב כי יקחנו סלה והרים ידיו כמו כנפי נשר והיה עופף והיו הבריות תמהין מפני(ו)[הם] איך יפריח בין השמים ובין הארץ ואמרו זקני ישראל להיהודי היששכרית גם אתה תזכיר האותיות ועלה אחריו ומיד עשה כן ופרח בשמים והיו תמהין העולם איך פורחים כנשרים עד שחבק היששכרית ועופף בשמים ולא היה יכול להכריע זה [וזה] את זה מפני שיפילהו לארץ בשם המפורש ביען ששם המפורש היה עם זה ועם זה שוה וכון שראה היהודי שכך קלקל מעשיו והשתין על עשו ונטמא שנפל לארץ וגם היהודי עמו ועל זה המעשה בוכים בליל שלהם ומע(שה) זה שעשה בו היהודי באותה שעה החזיקו(הו) ואמרו להילי(ני) ... אבד לה. )

ה Millstones

(666 retreats to Jordan and floats on Millstones

When his disciples and the wicked crowd that adhered to him saw these things, being exposed to the danger of death, they fought with the elders and the wise men of Jerusalem, and enabled 666 to escape from the city. So 666 went quickly to Jordan; and when he had washed and purified himself, he declared again the name and repeated his former miracles.)

ו Jude vs 666

(Herod Agrippa II -who had been convinced by Paul- sends Jude against 666.)

וכששמעו החכמים החירופים והגידופים של יז״וש הלכו אל המלך ושאלו עצה אז ענה יהודה בן זכריה ראש השלישים אל המלך אני אלך ואראה אם אמת הדבר שמחרף הוא אלהי ישראל וילך יהודה ויחלוף שמלותיו כאנשי עי ויאמר ליזו״ש גם אני מקבל מצותיך ויגלח יזו״ש את יהודה סביב ראשו וירחצהו במי בולט וילכו במדבר כי יראו להיות בעי מפני המלך פן תלכדם ויתעו במדבר וימצאו רועה שוכב על הארץ ויאמר יז״וש אל הרועה הרחוק מכאן לבית

מלון ואיו הדרך ויען הרועה הנה הדרך לפניכם וירמז הרועה ברגלו וילכו וימצאו נערה רועה וישאל יז״וש אל הנערה איו הדרך ותלך הנערה אתם והביאם על הנעל סימן הדרך ויאמר פיטרוס ליז״וש ברך את הנערה שהביאנו הלום ויברך יז״וש את הנערה שת שנ א לזה הרועה שלא רצה להראותם הדרך ויאמר פיטרוס למה תברך את הרועה שיקח נערה כזו ויאמר יז״וש באשר שהוא עצל והיא זרזנת ותחיה את בעלה ואני אל רחום מזווג זיווגים כפי מעשיהם ועלי ניבא דוד ענה בדרך כחי על כן אנחנו תועים בדרך .

[ויבאו משם לבית מלון וישאל יז״וש להאושפיזיכנא אם יש מה לאלה לאכל ויאמר האושפיזיכנא אין לי כי אם אווזא צלויה ויקח יז״וש את האווזא וישים לפניהם ויאמר יז״וש זו האווזא מעט לשלשה

רק נלכו לישן ומי שיחלום חלום טוב יאכל את האווזא כולה וישכ וב ויהי בחצי הלילה ויקום יהודה ויאכל האווזא ויקומו בבקר ויאמר פיטרוס חלמתי שישבתי אצל כסא בן אל שדי ויאמר יז״וש אנכי בן אל שדי וחלמתי שאתה יושב אצלי והנה אני בחלומי יותר טוב מחלומיך ולי האווזא לאכל ויאמר יהודה ואני בחלומי אכלתי האווזא ויבקש יזו״ש את האווזא ולא מצא כי יהודה אכל וילכו משם וימצאו אשה נושאת כדה על שכמה עם מים ויאמר יז״וש אליה תן לנו לשתות ואברכיך שלא יחסרו מים מעירך ותאמר לו האשה טיפש אם אתה בעל הניסים למה אתה לא עושה נס לעצמך למצוא מים לך ויאמר יזו״ש עלי נאמר ושקווי בבכי מסכתי וילכו משם בלא כח בעינוי ובצום ויאמר יז״וש עניתי בצום נפשי עלי נאמר אז באו אנשי קרייתים לקראתם

וישאל יזו״ש ללחם ויען איש אחד מהם ויאמר אם תרקוד בפני אתן לך חמורי עם הלחם ועיר הזה וירקוד יז״וש בפניו ויתן לו את החמור עם הלחם והעיר ויאמר יז״וש עלי נאמר אז תשמח בתולה במחול כי אמי בתולה היתה בעת שנולדתי ועתה אני בשמחה במחול וברקידה ועתה יש לי חמור כי עלי נאמר עני ורוכב על החמור ויהי כאשר תם הלחם ויאמר יהודה אלך לעיר ואקנה לחם ואתם אל תלכו פן יכירו אתכם האנשים וירגמו אתכם וילך יהודה לישה ויקנה לחם ויביא את הלחם ליז״וש ופיטרוס ויאמר יהודה אליהם אלך לירושלים ואשמע הדבר בין החכמים ונדע לעשות כטוב בעינינו ויאמר יז״וש ופיטרוס לך ואנחנו נמתין פ .ה

וילך יהודה ירושלימה ויז״וש ופיטרוס המתינו עליו כי היו מאמינים לו ויהי כאשר

בא יהודה ירושלימה והגיד למלך ולחכמים את דברי יז״וש ומעשיו הרעים ע״פ שם המפורש ואשר שאנשי עי מאמינים בו ואשר יז״וש לקח לו לאשה את בת קרקמוס שופט עי וישאלו החכמים והמלך ליהודה איך ילכדו את יזו״ש ואנשיו ויאמר יהודה אליהם אמרו להאושפיזא יגר בן פורה ושמו פורה שימזג יינו במי שכחה ואנחנו נבוא על הס כו ת ירושלימה ואז ילכדו אותו ואת אנשיו כי יגר ופ רה אח קרקמוס הגרדי ואני אומר ליז״וש שקרקמוס הזה השופט עי הוא אח פורה ויז״וש מאמין לדברי ויבאו לכאן על חג הס כו ת וכשישת ו היין הזה ישכח את שם המפורש ואז לא יוכל להציל עצמו ויתפשהו ויען המלך והחכמים טוב הדבר הזה לך לשלום ואנחנו נקרא צום וילך יהודה בשלישי לירח תשרי וי וצ מו כל העם בירושלים בתענית גדול ויתפללו אל ה׳

שימסר את יז״וש ואנשיו ביד יהודה וקבלו עליהם ועל זרעם להתענות בכל שנה ושנה יום ג״ לירח תשרי ולפני פריצי ירושלים אמרו שמתענים צום גדליה

ויהי כאשר בא יהודה אל יז״וש ויאמר יהודה אל יז״וש סבבתי בדברים בירושלים ואין מי שמזכיר אותנו לרעה והמלך רצה להרוג את יהנוס ובאו הפריצים והצילוהו וגם אלי אמרו יהנוס והפריצים לך ואמור ליש״וע אדונינו שיבא הוא ואנשיו לכאן ואנחנו יגינו בעדם כעל יהנוס ועוד שהאושפיזיכנא יגר ופ רה הוא אח קרקמוס שופט עי והוא דוד ארוסתך וישמע יז״וש דברי יהודה והאמין לו כי מה׳ יצא הדבר שהק״בה קבל התחנונים ושועתם והצומת שהתענו אנשי ירושלים והגליל ששה ימים רצופים שבין ר״ה לי״כ כי גם בשבת התענו מקצת אנשים

ויהי כאשר שאלו הפריצים מה הצומת האלה שתענו בם נפשותיכם והלא שבזמן שב״המ קיים אין מתענים יותר רק י״כ לבד ויענו להם החכמים באשר ששלחו מלכי גוים לכאן ומבקשים ללחום אתנו על כן אנו מתענים כי דבר המלך ודתו יצא גם גב ליל להתענות ויז״וש ואנשיו לבשו בגדי עי שלא יתנכרו אותם בירושלים ויהי ביום צ״כ ויבא יז״וש ואנשיו ירושלימה לבית פורה ויאמר יז״וש פורה דרכתי בבואי מאדום עלי נאמר כי עתה אני מאדום באתי לבית פורה ועליך פורה נאמר יגר שהדותא כי אתה יגר תהיה לעד ולהגין בעדנו ואני באתי לכאן ירושלימה לבטל חגים וזמנים ומועדים ומי שמאמין בי יש לו חלק בעולם הבא כי אני אתן בירושלים תורה חדשה כי כן עלי נאמר מציון תצא תורה ודבר ה״ מירושלים ואני אכפר כל

החטאי׳ ועונות ופשעים במיתתי ואחר מיתתי אני אחיה כי עלי נאמר אני אמית ואחי .ה

ויבא יהודה אל המלך בסתר והגיד להמלך כי יז״וש עם אנשיו בבית פורה וישלח המלך פרחי כהונים לבית פורה ויהי כאשר באו פ״כ ויאמרו אליו אנו בריונים ואנו מאמינים בך ובדבריך רק עשה בפנינו נסים ויעש יז״וש נסים בפניהם בשם המפורש ויאכלו יז״וש ואנשיו ביום צ״כ ולא התענ ו וישתו מן היין אשר נמזג במי שכחה וילכו לישן ויהי בחצי הלילה

(St Jude removes the Tetragrammaton from 666's thigh

About the middle of the night God put the mamzer into a deep sleep, and St Jude hypnotised him in his sleep. Then St Jude entered 666's tent, and with a knife cut his flesh and took out from him the sacred parchment. 666 awoke out of sleep in fright as if by a great and horrid demon. Therefore he said to his disciples, "You shall know now that my heavenly father has commanded me to come to him; because he sees that I have no honour among men." Then his disciples said, "What is to become of us?" He answered, "Oh blessed ones, great will be your reward if you keep my words, for you shall sit at my right hand with my heavenly father." Then they all lifted up their voices and wept. But 666 said, "Do not weep, for a great reward is in store for your piety; only beware not to transgress my words." To which they responded, "Whatever you command we will do, and whoever proves disobedient to your commands, let him die." Then said 666, "If you listen to my words and obey my commands you will treat me with favor and justice. As you go to fight for me in Jerusalem I will hide myself by mingling with you so that the citizens of Jerusalem will not notice me." These things 666 spoke deceitfully, that he might go into Jerusalem and enter the temple and again obtain the knowledge of the name. Not in the least suspecting his evil intent, they all respond, "All things that you command we will do, nor will we depart from it a finger"s breadth, either to the right or to the left." Again he said, "Make an oath to me." So they all from the least to the greatest, bound themselves by an oath. And they did not know that St Jude was among them, because he was not recognized. Afterwards St Jude said to the attendants, "Let us provide for ourselves uniform appearance, so that no one may be able to know our master." This device pleased them, and they carried it out. And this is the reason why monks shave their heads because of what befell 666. Then they went to Jerusalem, there to celebrate the Feast. Now when the devout men saw St Jude they rejoiced with great joy, and said to him, "Point out to us, we ask you, what remains to be done. (For he had secretly withdrawn himself and come to the elders and wise men of the city.) Then St Jude related all that had happened, and how he had obtained the name from the mamzer. Therefore they rejoiced, and St Jude said to them, "If you will obey my orders, tomorrow I will deliver this fellow into your hands." Then said the wise men, "Have you enough knowledge of his going and coming?" St Jude replied, "Everything is known to me. Look, he goes to the temple to attend the sacrifice of the paschal victim, but I have sworn to him by the Ten Commandments not to deliver him into your hands. And he has with him 2000 men. You should be prepared tomorrow, and know that the man before whom I bow down in adoration, he is the mamzer. Act bravely, attack his followers, and seize him." The Shul of Simon, son of Shetach and all the rest of the wise men danced for joy, and they confirmed with St Jude to do as he had suggested. The next day 666 came with all his crowd, but St Jude went out to meet him, and bowed down before him in greeting.)

ונסבו הרצים את בית ופ רה ע״פ דבר המלך ופורה פתח הדלת ויבאו הרצים אל חדר יז״וש וגם אל חדר האנשיו ויאסרו הרצים בכבליים את יז״וש ואנשיו ויז״וש רצה לכוון בשם המפורש ולא יכול לכוון כי שכח כל הצירופים אז אמר

יז״וש עלי נאמר יין ותירוש וגו׳ ויביאו הרצים את יז״וש ואנשיו בבית המשמר בבית המחרף על אשר חירף וגידף ויהי בבקר ויגידו למלך כי נתפ וש יז״וש ואנשיו והנם במשמר ויצו המלך שישמרו אותם עד חג הס כו ת ויבא כל עם ה׳ להשתחות אל ה׳ בחג כאשר צוה משה ויצו המלך לרגום את אנשי יז״וש באבנים מחוץ לירושלים

ז The Trials

The 5 disciples of 666 were sentenced to death.

Sanhedrin 43a:22-26

ת"ר חמשה תלמידים היו לו ליש"ו מתאי נקאי נצר ובוני ותודה אתיוהו למתי אמר להו מתי יהרג הכתיב (תהלים מב, ג) מתי אבוא ואראה פני אלקים אמרו לו אין מתי יהרג דכתיב (שם מא, ו) מתי ימות ואבד שמו אתיוהו לנקאי אמר להו נקאי יהרג הכתיב (שמות כג, ז) ונקי וצדיק אל תהרוג אמרו לו אין נקאי יהרג דכתיב (תהלים י, ח) במסתרים יהרג נקי אתיוהו לנצר אמר נצר יהרג הכתיב (ישעיה יא, א) ונצר משרשיו יפרה אמרו לו אין נצר יהרג דכתיב (שם יד, יט) ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב אתיוהו לבוני אמר אמר בוני יהרג הכתיב (שמות ד, כב) בני בכורי ישראל אמרו לי' אין בוני יהרג דכתיב (שם, כג) הנה אנכי הורג את בנך בכורך אתיוהו לתודה אמר תודה יהרג הכתיב (תהלים ק, א) מזמור לתודה אמרו לו אין תודה יהרג דכתיב (שם נ, כג) זובח תודה יכ

ח Execution & Burial (56/57)

Because of his close ties to the government, a crier went out for 40 days after 666 was sentenced to death calling for any who had evidence to acquit him to come forward before he was finally stoned to death and then hung.

Sanhedrin 43a:20-21

וכרוז יוצא לפניו לפניו אין מעיקרא לא והתניא בערב הפסח תלאוהו ליש"ו והכרוז יוצא לפניו מ' יום יש"ו יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל כל מי שיודע לו זכות יבא וילמד עליו ולא מצאו לו זכות ותלאוהו בערב הפסח אמר עולא ותסברא בר הפוכי זכות הוא מסית הוא ורחמנא אמר (דברים יג, ט) לא תחמול ולא תכסה עליו אלא שאני יש"ו דקרוב למלכות הוה

They stoned 666 to death in Lod then hung him.


כיצד עושין לו מדליקין לו את הנר בבית הפנימי ומושיבין לו עדים בבית החיצון כדי שיהו הן רואין אותו ושומעין את קולו והוא אינו רואה אותן והלה אומר לו אמור מה שאמרת לי ביחוד והוא אומר לו והלה אומר לו היאך נניח את אלהינו שבשמים ונעבוד עבודת כוכבים אם חוזר בו מוטב ואם אמר כך היא חובתנו וכך יפה לנו העדים ששומעין מבחוץ מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו: [הוספה מחסרונות הש"ס: וכן עשו לבן סטדא בלוד ותלאוהו בערב הפסח

But his body was carried away into a cesspit.


אזל אסקיה [לעש"ו] בנגידא (לפושעי ישראל) ליש"ו הנוצרי אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא אמר ליה ישראל מהו לאדבוקי בהו אמר ליה טובתם דרוש רעתם לא תדרוש כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו אמר ליה דיניה דההוא גברא במאי אמר ליה בצואה רותחת דאמר מר כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת תא חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם עובדי ע"ז

In the end they buried him next to the Carob tree in Tsafeth.

Isaac Luria's "Book of the Reincarnations", chapter 37

בלכתך מצפת לצד צפון ללכת אל כפר עין זיתון, דרך אילן אחד של חרוב, שם קבור יש"ו הנוצרי

After the debacle Paul (d.64/65) forms a Noahite Messianism for the Notzrim out of Judaism.

Petter Chamor Simon Kefa (d.65-68)

After Paul, Simon Kefa offers himself to the Notzrim in order to protect Israel and still remains loyal to the Sanhedrin unto death.

וראש מסנהדרין ושמו שמעון כיפה ולמה היה שמו כיפא שהיה עומד על האבן שנתנ(בא) עליה יחזקאל בנהר כבר ועל אותו האבן היה נענה בת קול מן השמים לשמעון כיון ששמעו נוצרים בשמעון כיפה שהיה משומעי בת קול והיה בו רוב חכמה עד אין חקר והיו מקנאין בישראל שנמצא אדם גדול בישראל ... והכנים השי״ת בלב שמעון כיפא ללכת בירושלם להת(פלל) בחג הסוכות ונתקבצו כל ההגמונים והישיש הגדול של נוצרים ובאו לשמעון כיפא בהר הזיתים ביום הושענא רבא כיון שראו חכמתו הסכימו כולם שלא ימ... כמוהו בישראל להפכו בדת נוצרים והאניסוהו לאמר אם לא תחזור בדתינו נהרוג אותך ולא נשאיר בישראל הנכנס בבית המקדש כיון שראו ישראל ככה התהננו אליו תתרצה בדבריהם ועשה בחכמתך ולא יהיה לך בו חטא ועון לפ״כ אחר שראה שהגזר(ה) קשה לישראל חזר עם הנוצרים ואמר להם בתנאי זה אני חוזר בדין שלכם שלא תהרגו יהודי ושלא תכו אותו ותניחוהו לצאת ולבוא בבית המקדש וקבל דבריו הישיש והנוצרים עליהם כל אלה התנאים ותנאי עשה להם שיבנו לו מגדל גבוה ויכנס בתוכו ולא יאכל בשר ולא דבר אחר כי אם לחם ומים להוריד להם קופא בחבל ויתנו לו לחם ומים בלבד ולהיותו במגדל ההוא עד יום מותו כל זה ישה שלא יטמא נפשו ויתלכלך בהם ושלא יתערב עמהם לשם שמים ועל נוצרים היה אומר לפי דעת[כ]ם כאלו הוא מתאבל על ישו ואינו אוכל בשר או דבר אחר אלא לחם ומים בלבד ובנו לו מגדל וישב בתוכו ולא היה נטמא במאכל ולא היה משתחוה לצלם לאחר ימים פייט בתוך המגדל קרובות ויוצרות וזולתות על שמו כמו אליעזר בן קליר ושלח וקבץ זקני ישראל ונתן להם כל מה שהוציא מדעתו וצוה אותם שילמדום לחזנים ויתפללו בהם כדי שיזכרוהו לטובה וגם לבבל שלחו אותו לר׳ נתן ראש הגולה והראוהו לראשי ישיבות לסנהדרין ואמרו טוב הוא ולמדוהו לחזנין של כל ישראל והיו מתפללין אותו כל מי שירצה לזכור שמו ר׳ שמעון בשירתו זכרו זכורו לחיי העולם הבא והשי״ת ברחמיו ייליכ הו במליץ טוב אנ״ס.

Sefer Hasidim Siman 191

יהודי שהמיר מכנין לו שם שנ' כמוהם יהיו עושיהם כמוהם יש לכנות לו כגון אם שמו אברהם יקרא אפרם וכן כיוצא בזה ואפי' לצדיק והם תועים אחריו כגון שמעון כיפה שאומרים פטר חמור:

ט Minnuth

Jacob (d.62/69)

Yeshu HaNotzri & Jacob of Sekhanya & Akiva's teacher Eliezer

Avodah Zarah 16b:17

כשבא לביתו נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו ולא קיבל עליו תנחומין אמר לו ר"ע רבי תרשיני לומר דבר אחד ממה שלימדתני אמר לו אמור אמר לו רבי שמא מינות בא לידך

Avodah Zarah 17a:1-2

והנאך ועליו נתפסת אמר לו עקיבא הזכרתני פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי ומצאתי אחד ומתלמידי יש"ו הנוצרי ויעקב איש כפר סכניא שמו אמר לי כתוב בתורתכם (דברים כג, יט) לא תביא אתנן זונה [וגו'] מהו לעשות הימנו בהכ"ס לכ"ג ולא אמרתי לו כלום אמר לי כך לימדני יש"ו הנוצרי (מיכה א, ז) כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו ממקום הטנופת באו למקום הטנופת ילכו

Sekhnaya & Eliezer Ben Dama

Tosefta Chullin 2:6

It so happened with Rabbi Eliezer ben Dama, the son of Rabbi Yishmael's sister, that a snake bit him, and along came Ya'akov, a man from K'far Sachnai, to heal him (Vienna Man. adds, "in the name of Yeshua ben Panteira," see also Y. Avodah Zarah II.2.11), and Rabbi Yishmael did not allow it. He said to him, "You are not allowed, ben Dama." He said to him, "I will bring you proof that he can heal me," but he did not have enough time to bring him proof before he died. Rabbi Yishmael said, "Ben Dama is fortunate that he departed to eternal peace, and did not tear down the fences of the Sages, before [divine] retribution came upon him," as it is said (Ecc. 10:8), "He who tears down a fence will be bitten by a snake."

[And] it so happened with Rabbi Eliezer that he was apprehended on the words of the heretics (meaning ambiguous), and they brought him before the court to render judgment (Avodah Zarah 16b:15). The hegemon said to him, "Is an old man like you [really] occupied in such matters?" [Rabbi Eliezer] said to him, "The Judge is trusted by me." The hegemon thought that Rabbi Eliezer was talking about no one else but him, although Rabbi Eliezer did not intend [to refer to anyone] but his Father in heaven. The hegemon said to him, "Since you trusted only in me, thus I say: It is possible that such old ones [as yourself] error on such matters (i.e., listening to the words of heretics). [Thus, you are] acquitted; you are exempt." And at the time that he was freed from the court, he was sorry that he had been arrested on the words of the heretics, and his students came to him to console him, and he did not accept [their consolation]. [Thereafter,] Rabbi Akiva entered [Rabbi Eliezer's house] and said to him, "Rabbi, may I speak before you to ease your distress?" He said to him, "Speak." He said to him, "Perhaps one of the heretics said to you a word of heresy (i.e., one of his teachings) that pleased you." He said to him, "Yes." He said to him, "By the heavens, you reminded me! One time I was walking in the camp of Sepphoris, when I met a man of K'far Sachnai, and he said a word of heresy (Vienna Man. adds, "in the name of Yeshua ben Panteira," see also Avodah Zarah 17a:1), and I enjoyed it, and thus I was apprehended on the words of heresy, such that I transgressed the words of Torah, "Remove your way from her, and do not approach the entrance of her house" (Prov. 5:8), "for she has cast down many wounded" (Prov. 7:26). And thus Rabbi Eliezer says, "A man should always flee from ugliness, and from anything that resembles ugliness" (Avot D'Rabbi Natan 2:2).

Ben Pandera & Jacob of Sama & Eliezer Ben Dama vs R. Ishmael (Early 2nd Century)

Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:2.11

מַעֲשֶׂה בְּאֶלְעָזָר בֶּן דָּמָא שֶׁנְּשָׁכוֹ נָחָשׁ וּבָא יַעֲקֹב אִישׁ כְּפַר סָמָא לְרַפּוֹתוֹ. אָמַר לוֹ. נֵימָא לָךְ בְּשֵׁם יֵשׁוּ בֶּן פַנְדֵּרָא. אָמַר לוֹ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אֵי אַתָּה רַשַּׁאי בֶּן דָּמָא. אָמַר לוֹ. אֲנִי אָבִיא רְאַייָה שֶׁיְּרַפְּאֵינִי. לֹא הִסְפִּיק לְהָבִיא רְאָייָה עַד שֶׁמֵּת. אָמַר לוֹ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אַשְׁרֶיךָ בֶּן דָּמָה. שֶׁיָּצָאתָ בְשָׁלוֹם מִן הָעוֹלָם וְלֹא פָרַצְתָּ גְדֵירָן שֶׁלַּחֲכָמִים. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר וּפוֹרֵץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ. וְלֹא נָחָשׁ נְשָׁכוֹ. אֶלָּא שֶׁלֹּא יִשְׁכֶּנּוּ לְעָתִד לָבוֹא. וּמַה הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר. אֲשֶׁ֨ר יַֽעֲשֶׂ֥ה אוֹתָם הָֽאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם

Pandira & Jacob of Sama & Eliezer Ben Dama vs R. Ishmael (Early 2nd Century)

Jerusalem Talmud Shabbat 14.4.13

מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דָּמָה שֶׁנְּשָׁכוֹ נָחָשׁ. וּבָא יַעֲקֹב אִישׁ כְּפַר סָמָא מִשֵּׁם שֶׁל יֵשׁוּ פַּנְדֵּירָא לְרַפּוֹתוֹ וְלֹא הִנִּיחַ לוֹ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לוֹ. אֲנִי אָבִיא רְאַייָה שֶׁיְּרַפְּאֵנִי. לֹא הִסְפִּיק לְהָבִיא רְאָייָה עַד שֶׁמֵּת בֶּן דָּמָה. אָמַר לוֹ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אַשְׁרֶיךָ בֶּן דָּמָה. שֶׁיָּצָאתָ בְשָׁלוֹם מִן הָעוֹלָם וְלֹא פָרַצְתָּה גְדֵירָן שֶׁלַּחֲכָמִים. דִּכְתִיב וּפוֹרֵץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ. וְלֹא נָחָשׁ נְשָׁכוֹ. אֶלָּא שֶׁלֹּא יִשְׁכֶּנּוּ נָחָשׁ לְעָתִד לָבוֹא. וּמַה הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר. אֲשֶׁ֨ר יַֽעֲשֶׂ֥ה אוֹתָם הָֽאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם

י Evangelion of Simon Clopas for Edomean-Ishmaelites (86/87)

Pantera & Rebbi Joshua ben Levy's Grandson (3rd Century)


בַּר בְּרֵיהּ הֲוָה לֵיהּ בָּלַע. אֲתַא חַד וּלְחַשׁ לֵיהּ בִּשְׁמֵיהּ דְּיֵשׁוּ פַּנְטֵרָא וְאִינְשָׁם. כְּדִנְפִיק אֲמַר לֵיהּ. מָאן לְחַשְׁתְּ לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מִילַּת פַּלָּן. אֲמַר לֵיהּ. נִיחַ הֲוָה לֵיהּ אִילּוּ הָוָה מַייִת וְלָא כֵן. וַהֲווָת לֵיהּ כֵּן כִּשְׁגָגָה שֶׁיּוֹצֵא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט.

Shimeon Clopas is selected to compile the Evangelion. It seems as if Rashi confused him with Yochanan because he was a beloved disciple.

It is written:

הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם

—that is the Notzrim

ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם׃

—that is, the Ishmaelites.
Jerusalem Talmud Avodah Zarah.2.2.8

R. Joshua ben Levi’s Grandson & שְׁמֵיהּ דְּיֵשׁוּ בֶּן פנדרא

Jerusalem Talmud Shabbat 14.4.9

R. Joshua ben Levi’s Grandson and שמיה דישו פנדירא (in Venice) or שְׁמֵיהּ דְּיֵשׁוּ פַּנְטֵרָא (in Guggenheimer)

In Baruch Frankel's Hagahot it is written: “On the 9th of Teves, Shimon Hakalfus -who helped save the Jewish people- died and the Sages established it as a day of fasting.”

(Shabbat 116a.11 to 116b.2)

אִימָּא שָׁלוֹם, דְּבֵיתְהוּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֲחָתֵיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הֲוַאי. הֲוָה הָהוּא פִילוֹסְפָא בְּשִׁבָבוּתֵיהּ דַּהֲוָה שְׁקִיל שְׁמָא דְּלָא מְקַבֵּל שׁוּחְדָּא. בְּעוֹ לְאַחוֹכֵי בֵּיהּ. עַיַּילָא לֵיהּ שְׁרָגָא דְּדַהֲבָא, וַאֲזוּל לְקַמֵּיהּ. אֲמַרָה לֵיהּ: בָּעֵינָא דְּנִיפְלְגוּ לִי בְּנִכְסֵי דְּבֵי נָשַׁי. אֲמַר לְהוּ: פְּלוּגוּ. אֲמַר לֵיהּ, כְּתִיב לַן: בִּמְקוֹם בְּרָא, בְּרַתָּא לָא תֵּירוֹת. אֲמַר לֵיהּ: מִן יוֹמָא דִּגְלִיתוּן מֵאַרְעֲכוֹן, אִיתְנְטִילַת אוֹרָיְיתָא דְּמֹשֶׁה וְאִיתִיְהִיבַת עֲווֹן גִּלְיוֹן, וּכְתִיב בֵּיהּ: בְּרָא וּבְרַתָּא כַּחֲדָא יִרְתוּן. לְמָחָר הֲדַר עַיֵּיל לֵיהּ אִיהוּ חֲמָרָא לוּבָא. אֲמַר לְהוּ: שְׁפִילִית לְסֵיפֵיהּ דַּעֲווֹן גִּלְיוֹן, וּכְתִיב בֵּיהּ: אֲנָא לָא לְמִיפְחַת מִן אוֹרָיְיתָא דְּמֹשֶׁה אֲתֵיתִי [וְלָא] לְאוֹסֹפֵי עַל אוֹרָיְיתָא דְמֹשֶׁה אֲתֵיתִי, וּכְתִיב בֵּיהּ: בִּמְקוֹם בְּרָא — בְּרַתָּא לָא תֵּירוֹת. אֲמַרָה לֵיהּ: נְהוֹר נְהוֹרָיךְ כִּשְׁרָגָא. אֲמַר לֵיהּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֲתָא חַמְרָא וּבְטַשׁ לִשְׁרָגָא.

יא Islamists

After the destruction of the Temple, the Elagabalite Notzrim took their sacred Baetylus from Jeroboam's Egyptian Shrine.

BIRKAT HAMINIM (Berakhot 29a:9)

שאני שמואל הקטן דאתחיל בה דאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא שלא התחיל בה אבל התחיל בה גומרה:

In some stories the Sassanian Notzri leader of the Judaizers is depicted as a Nestor of Babylon opposing Paul. In others he is depicted as an Elias of Rome opposing Kefa. In either case he focuses on the fact that the NT Jesus did not abolish the law and in either case he is stoned to death. There emerged mutual abhorrence between his schism and the other Notzrim as a violent man who promoted circumcision, permitted Sabbath desecration, focused only on the humanity of Jesus, dealt with poligamy and permitted ablutions with stagnant water. He offered no sign to the women who petitioned him besides Havdalah which they discarded.

יב Bei Abedan

(Shabbat 116a.10)

בָּעֵי מִינֵּיהּ יוֹסֵף בַּר חָנִין מֵרַבִּי אֲבָהוּ: הָנֵי סִפְרֵי דְבֵי אֲבִידָן, מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה אוֹ אֵין מַצִּילִין? אִין וְלָאו וְרַפְיָא בִּידֵיהּ. רַב לָא אָזֵיל לְבֵי אֲבִידָן, וְכׇל שֶׁכֵּן לְבֵי נִצְרְפֵי. שְׁמוּאֵל לְבֵי נִצְרְפֵי לָא אָזֵיל, לְבֵי אֲבִידָן אָזֵיל. אֲמַרוּ לֵיהּ לְרָבָא: מַאי טַעְמָא לָא אָתֵית לְבֵי אֲבִידָן? אֲמַר לְהוּ: דִּיקְלָא פְּלָנְיָא אִיכָּא בְּאוֹרְחָא, וְקָשֵׁי לִי. נִיעְקְרֵיהּ. דּוּכְתֵּיהּ קָשֵׁי לִי. מָר בַּר יוֹסֵף אָמַר: אֲנָא מִינַּיְיהוּ אֲנָא, וְלָא מִסְתְּפֵינָא מִינַּיְיהוּ. זִימְנָא חֲדָא אֲזַל, בְּעוֹ לְסַכּוֹנֵיהּ. רַבִּי מֵאִיר הֲוָה קָרֵי לֵיהּ ״אָוֶון גִּלְיוֹן״. רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה קָרֵי לֵיהּ ״עֲווֹן גִּלְיוֹן״.

Edomean-Ishmaelites split into Edom vs Ishmael

Shimeon Kefa aka Petter Khamur aka Shimeon Haver (Kuzari 1:8)

וְדִינֵינוּ וְחֻקֵּינוּ מִמִּצְוֹת שִׁמְעוֹן הֶחָבֵר, וְחֻקִּים מִן הַתּוֹרָה אֲשֶׁר אָנוּ לוֹמְדִים אוֹתָה וְאֵין סָפֵק בַּאֲמִתָּתָה. וְשֶׁהִיא מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וּכְבָר בָּא בָּאֶוַנְגִּליוֹן

Edom (Dyophysite Modalist Supersessionism) says that the divine essence became embodied in an embryo in the womb of a virgin taken from the noblest ranks of Israelite women. She bore it with the semblance of a human being covering a divinity; seemingly a prophet, but in reality god sent forth (that is the Messiah) whom Edom calls the Son of God while believing He is the Father, and the Son and the Holy Spirit. Although the word Trinity appears on Edom's tongue, they focus His nature onto one thing.

Edom believes in Him and in His abode among the Children of Israel, granted to them as a distinction, because the divine influence never ceased to be attached to them, that is until they say that the masses rebelled against this Messiah, and crucified Him. Then Edom says that the divine wrath burdened Israel everlastingly, while the favor was confined to a few who followed the Messiah, and to those nations which followed these few. Edom belongs to their number. Although Edom is not of Israelite descent, they consider themselves well deserving of being called Children of Israel, because they say they follow the Messiah and His twelve Israelite companions who Edom says took the place of the tribes. Many Israelites followed those twelve [apostles], and became the Israelite leaven, as it were, for Edom. Hence they say that Edom is worthy of the degree of the Children of Israel. They argue that to Edom was also granted victory, and expansion over the countries. All nations are invited to this religion, and charged to practice it, to adore the Messiah and the cross on which He was put, and the like.

Edom's laws and regulations are derived from Shimeon haHaver, and from ordinations taken from the Torah, which they study. Its truth is indisputable, as is also the fact that it came from G-d. It is also stated in the New Testament: "I came not to destroy one of the laws of Moses, but I came to confirm (and extrapolate) it".

Ishmael's prophet is the Seal of the prophets, who abrogated every previous law, and invited all nations to embrace Torat Ishmael. Ishmael says they absolutely reject embodiment, and if any element of this appears in the Scripture, they explain it as a metaphor and allegory. At the same time Ishmael maintains that their Book is the Speech of God, being a miracle which Ishmael is bound to accept for its own sake, since no one is able to bring anything similar to it, or to one of its verses.