שמעון כיפה
Shimeon Cippah (שמעון כיפה rare mis-spelling שמעון כיפר) also known as Shimeon Haver (שִׁמְעוֹן הֶחָבֵר) was a Jewish Tzadik and Christian Saint mentioned in the Teliya and known of from Judah He-Hasid's Sefer Hasidim 191 as a Peter Chamor (פטר חמור).
He appears to have inspired Simon Stylites (c.426CE) who was instrumental in establishing the Miaphysite Church.
Although antisemitic propaganda twisted the meaning in translation, the Sefer Hasidim no.191 makes clear that while admitting he was a Tzadik it is necessary to call any tzadik by something euphemistic if pagans take that tzadik as a deity as they do in the case of Shimon Kipah who thus should be referred to only as a Peter Chamur.
Pavlus came from the school of Shimeon Ben Shetach with whom its story is sometimes confused.
Origins of Lakhmid
The Teliya says that some time after the Sassanids came to power, 224CE, an gentile (Jadhima?) established the Netzarim among the Gnostics. It seems after the schism grew, the Gnostics forced the last leader of the Palestinian Sanhedrin, Simon Cippah, to help. This places his life in the latter half of the 4th century. Simon agreed on condition that they stop harassing Israel. Many who had been deceived into the heresy of the Netzarim were retrieved into the religion of Simon Cippah. He became a Stylite. He also sent all the Galilean compositions outside of the Jerusalem Talmud to the Exilarch in Babylon where the Babylonian Talmud was being composed. Those Netzarim who Simon failed to retrieve became the Nasrids.
(יא) ולאחר זמן עמדה מלכות פרס יצא גוי א׳ מהם עלג עליהם כמו ... עלגו מינים על חכמים ואמר להם שגה פאלוס בכתבו שאמר לכם אל תמולו לפי שישו מהול היה ועוד אמר ישו לא באתי לגריע דבר מתורת משה אפילו אות א׳ אלא לקיים כל דבריו וזה הוא חרפתם שעשה להם פאולוס אמר לא תמולו ונסתורס אמר להם המולו שישו מהול היה ועוד אמר נסתורס כופרים שאומרים ישו אלוה והוא ילוד אשה אבל שרתה בו רוח הקדש כמות הנביאים והיה נסתורס שהתחיל פליג על הנוצרים מפתח את נשותיהם אמר להם אעשה סייג שלא ישא נוצרי ב׳ נשים וכשנתעב נסתורס בעיניהם נפלה מחלוקת ביניהם ולפי כך לא יתפלל נוצרי לתועבה של נסתורס ולא סיעת נסתורס לתועבה של נוצ(רים) ואחר כך הלך נסתורס לבבל למקום אחר ששמו חצצא והיו כלם בורחין מלפנין ונסתרו הנשים שהיה נסתורס בעל זרוע אמרו לו הנשים מה תרצה ממנו אמר להן איני רוצה מכן אלא שתקחו ממני קרבן לחם ויין והיתה מנהגן של נשי חצצא שהן נושאות בידיהן מפתחות גדולות נתן לאחת מהן הלרבן והשליכתן בארץ. כרע בארץ והנש(ים) השליכו המפתחות שבידיהן והכוהו ומת והיתה מחלוקת ביניהם עד זמן גדול. (יב) וראש מסנהדרין ושמו שמעון כיפה ולמה היה שמו כיפא שהיה עומד על האבן שנתנ(בא) עליה יחזקאל בנהר כבר ועל אותו האבן היה נענה בת קול מן השמים לשמעון כיון ששמעו נוצרים בשמעון כיפה שהיה משומעי בת קול והיה בו רוב חכמה עד אין חקר והיו מקנאין בישראל שנמצא אדם גדול בישראל ... והכנים השי״ת בלב שמעון כיפא ללכת בירושלם להת(פלל) בחג הסוכות ונתקבצו כל ההגמונים והישיש הגדול של נוצרים ובאו לשמעון כיפא בהר הזיתים ביום הושענא רבא כיון שראו חכמתו הסכימו כולם שלא ימ... כמוהו בישראל להפכו בדת נוצרים והאניסוהו לאמר אם לא תחזור בדתינו נהרוג אותך ולא נשאיר בישראל הנכנס בבית המקדש כיון שראו ישראל ככה התהננו אליו תתרצה בדבריהם ועשה בחכמתך ולא יהיה לך בו חטא ועון לפ״כ אחר שראה שהגזר(ה) קשה לישראל חזר עם הנוצרים ואמר להם בתנאי זה אני חוזר בדין שלכם שלא תהרגו יהודי ושלא תכו אותו ותניחוהו לצאת ולבוא בבית המקדש וקבל דבריו הישיש והנוצרים עליהם כל אלה התנאים ותנאי עשה להם שיבנו לו מגדל גבוה ויכנס בתוכו ולא יאכל בשר ולא דבר אחר כי אם לחם ומים להוריד להם קופא בחבל ויתנו לו לחם ומים בלבד ולהיותו במגדל ההוא עד יום מותו כל זה ישה שלא יטמא נפשו ויתלכלך בהם ושלא יתערב עמהם לשם שמים ועל נוצרים היה אומר לפי דעת[כ]ם כאלו הוא מתאבל על ישו ואינו אוכל בשר או דבר אחר אלא לחם ומים בלבד ובנו לו מגדל וישב בתוכו ולא היה נטמא במאכל ולא היה משתחוה לצלם לאחר ימים פייט בתוך המגדל קרובות ויוצרות וזולתות על שמו כמו אליעזר בן קליר ושלח וקבץ זקני ישראל ונתן להם כל מה שהוציא מדעתו וצוה אותם שילמדום לחזנים ויתפללו בהם כדי שיזכרוהו לטובה וגם לבבל שלחו אותו לר׳ נתן ראש הגולה והראוהו לראשי ישיבות לסנהדרין ואמרו טוב הוא ולמדוהו לחזנין של כל ישראל והיו מתפללין אותו כל מי שירצה לזכור שמו ר׳ שמעון בשירתו זכרו זכורו לחיי העולם הבא והשי״ת ברחמיו ייליכ הו במליץ טוב אנ״ס. כה אומר משה הנבזה המובהק סליק ליה. ברוך ה׳ יום יום יעמס לנו האל ישועתינו סלה. תושלב״ע.
Kuzari 1:8
וְדִינֵינוּ וְחֻקֵּינוּ מִמִּצְוֹת שִׁמְעוֹן הֶחָבֵר, וְחֻקִּים מִן הַתּוֹרָה אֲשֶׁר אָנוּ לוֹמְדִים אוֹתָה וְאֵין סָפֵק בַּאֲמִתָּתָה. וְשֶׁהִיא מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וּכְבָר בָּא בָּאֶוַנְגִּליוֹן
Edom (Modalist Supersessionism) says that the divine essence became embodied in an embryo in the womb of a virgin taken from the noblest ranks of Israelite women. She bore it with the semblance of a human being covering a divinity; seemingly a prophet, but in reality a god sent forth. That is the Messiah, whom Edom calls the Son of God while believing He is the Father, and the Son and the Holy Spirit. Although the word Trinity appears on Edom's tongue, they focus His nature onto one thing. Edom believes in Him and in His abode among the Children of Israel, granted to them as a distinction, because the divine influence never ceased to be attached to them, that is until they say that the masses rebelled against this Messiah, and crucified Him. Then Edom says that the divine wrath burdened Israel everlastingly, while the favor was confined to a few who followed the Messiah, and to those nations which followed these few. Edom belongs to their number. Although Edom is not of Israelite descent, they consider themselves well deserving of being called Children of Israel, because they say they follow the Messiah and His twelve Israelite companions who Edom says took the place of the tribes. Many Israelites followed those twelve [apostles], and became the Israelite leaven, as it were, for Edom. Hence they say that Edom is worthy of the degree of the Children of Israel. They argue that to Edom was also granted victory, and expansion over the countries. All nations are invited to this religion, and charged to practice it, to adore the Messiah and the cross on which He was put, and the like. Edom's laws and regulations are derived from Shimeon haHaver, and from ordinations taken from the Torah, which they study. Its truth is indisputable, as is also the fact that it came from G-d. It is also stated in the New Testament: "I came not to destroy one of the laws of Moses, but I came to confirm (and extrapolate) it".
Ishmael says they absolutely reject embodiment, and if any element of this appears in the Writ, they explain it as a metaphor and allegory. At the same time Ishmael maintains that their Book is the Speech of God, being a miracle which Ishmael is bound to accept for its own sake, since no one is able to bring anything similar to it, or to one of its verses. Ishmael's prophet is the Seal of the prophets, who abrogated every previous law, and invited all nations to embrace Torat Ishmael.
Further reading
http://web.archive.org/web/20220707182502/http://folkmasa.org/bet/bet001.htm
http://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/4570.pdf
https://www.yutorah.org/_cdn/_shiurim/Fast%20of%20Ninth%20of%20Teves.pdf
