Difference between revisions of "Maimonides' Law of Noahides"

From Wikinoah English
Jump to: navigation, search
(Laws of Kings and their Wars, Chapter 8)
Line 247: Line 247:
* [[Christianity and Noahide Law]]
* [[Christianity and Noahide Law]]
==References ==
<references />
<references />

Revision as of 11:25, 15 March 2007

A simple reading of the rules of Maimonides' would indicate that Jews or a Jewish court are obligated in (at the minimum) coercing Noachides to observe their laws. Such is not the only way, however, to interpret Maimonides' statements.

Maharatz Chayut in his responsa[1] seems to adopt a formulation of Maimonides ruling that makes this law a mere historical recounting of facts. He states [2] there is no obligation for any specific Jew, in any circumstance to compel observance by a Noachide. Rather Maimonides is merely explaining the jurisprudential basis for the obligation of Noachides to their seven commandments – absent Moses' re-commandment at Sinai, only Jews would have been obligated in Noachide law. The most that one could claim according to Maharatz Chayut is that perhaps Moses himself was obligated to compel observance of the Noachide laws; Jews currently are not – apparently neither in the context of a beit din nor in the context of any specific individual. Maharatz Chayut would then limit Maimonides' rule obligating Jews to establish courts and appoint judges to those Noachides who formally accept the obligations of a ger toshav (resident alien) and who live in the Jewish community and who are dependent on it for law and order "lest the world be destroyed".[3] Certainly in the diaspora there are few such communities of Noachides; although if there were, and they could not see fit to enforce the law themselves, a Jew should guide them.

Similar claims that Maimonides' rules do not create a practical legal obligation can be found in Aruch Hashulchan,[4] the writings of Rabbi Yehuda Gershuni,[5] Rabbi Shaul Yisrali [6] and Rabbi Menachem Mendel Kasher,[7] the author of Torah Shelama, all of whom assert that the opinion of Maimonides itself is to be understood as limited to yemot hamashe'ach (or perhaps less ideally, full Jewish law in Israel).[8]

However, all of these explanations of Maimonides' ruling are difficult and the simple understanding of Maimonides is that (at the least) a person that is capable of forcing compliance, must. Indeed, while Rabbi Karo does appear to limit the application of Maimonides somewhat, he clearly understands Maimonides as requiring compulsion whenever possible, even by an individual.[9] This is similarly understood to be the opinion of Maimonides by Tzafnach Panaich, in his lengthy discussion on this topic.[10] A ruling similar to Maimonides' is found in Chinuch 192, where it states: "The rule is as follows: In all that the nations are commanded, any time they are under our jurisdiction, it is incumbent upon us to judge them when they violate the commandments." Thus this appears to apply non-Jews who are citizens of a sovereign Jewish entity run according to Jewish Law.[11]

Concerning the Maimonides exclusive use of capital punishment for Noahide violations, most rabbinic authorities disagree and hold that it means "punishments up to and including capital punishment" and that a system of fines is meant to be set up, though Jewish law has no say in the severity of punishments.[12]

Two important notes must be taken into account when reading this translation. 1) Jewish law does not always follow the Maimonides, and in certain case other opinions are accepted as law. 2) The question as to what constitutes idolatry today, and whether Christianity constitutes idolatry or a lesser form of partnership, is a matter of debate in Jewish law. In any event, Jewish law has never, at any time in our history, suggested that Christians be prosecuted according to these laws.[13]

Laws of Kings and their Wars, Chapter 8

הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק ח
9 Yafes toar that does not want to quit idolatry after twelve months, receives capital punishment. Likewise with a captured city – no treaty is is made with them until they have denounced idolatry, destroyed all its places, and have taken upon themselves the seven laws that were commanded to Noah: Any non-Jew who does accept the laws that were commanded to Bnei Noah – he receives capital punishment if he is within our jurisdiction.
See also: Capital Punishment in Noahide law
ט יפת תואר שלא רצתה להניח עבודה זרה אחר השנים עשר חדש, הורגין אותה. וכן עיר שהשלימה – אין כורתין להן ברית עד שיכפרו בעבודה זרה, ויאבדו כל מקומותיה, ויקבלו שאר המצוות שנצטוו בני נוח: שכל גוי שלא קבל מצות שנצטוו בני נוח – הורגין אותו אם ישנו תחת ידינו.
10 Moshe Rabbenu did not leave the Torah and commandments except as the property of Israel, as it is written: "an inheritance of the congregation of Jacob" (Deuteronomy 33:4), and anyone who wants to may convert from the other nations, as it is written "you are as the convert" (Numbers 15:15). Anyone who does not wish to – he is not forced to accept the Torah and commandments, instead Moshe Rabbenu commanded, at the word of the Almighty, to force the entire world to accept the commandments which were commanded to the Bnei Noah. Anyone who will not accept, receives capital punishment. One who accepts these [basic laws] is called: Ger Toshav in every place, and he must accept [these laws] on himself in front of three judges. And all who have taken upon themselves to circumcise, and twelve months have past without circumcision – this person becomes like other nations [who have not accepted the Noahide laws].
See also:The Obligation of Jews to Seek Observance of Noahide Laws by Gentiles by Michael Broyde
י משה רבנו לא הנחיל התורה והמצות אלא לישראל, שנאמר: מורשה קהלת יעקוב (דברים לג,ד) ולכל הרוצה להתגיר משאר האומות, שנאמר: ככם כגר (במדבר טו,טו). אבל מי שלא רצה – אין כופין אותו לקבל תורה ומצות. וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה, לכוף את כל באי העולם לקבל כל מצות שנצטוו בני נוח; וכל מי שלא יקבל – ייהרג. והמקבל אותן הוא הנקרא: גר תושב בכל מקום, וצריך לקבל עליו בפני שלושה חברים. וכל המקבל עליו למול ועברו עליו שנים עשר חודש ולא מל – הרי זה כמין האמות.
11 Everyone who accepts the seven commandments and is careful to perform them – this person is of the Chasidei Umos HaOlam, and he has a portion in the world to come. He accepts them and performs them because they were commanded by the Kodosh Baruch Hu revealed to us by the hand of Moshe Rabbenu that the Bnei Noah were previously commanded in these things. However, if he keeps these [laws] because of intellectual decision – he is not called a Ger Toshav and is not of the Chasidei Umos HaOlam, and is he is [only] one of their wise men.
יא כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן – הרי זה מחסידי אמות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא. והוא: שיקבל אותן ויעשה אותן, מפני שציוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבנו שבני נוח מקדם נצטוו בהן. אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת – אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם.

Laws of Kings and their Wars, Chapter 9

הלכות מלכים ומלחמות פרק ט
1 Adam HaRishon was commanded in six things: concerning idolatry, blasphemy, spilling of blood, forbidden relations, robbery, and justice. However they received all these though our hands, from Moshe Rabbenu, and the knowledge was imparted to them – from the principles of the words of Torah, they could see that they were commanded in these. Noah added [the commandment] concerning a torn limb, as it is written "From the flesh, its life is in the blood, do not eat" (Genesis 9:4). This makes seven commandments. This is how it was in the world until Avraham. Avraham came and was commanded other things beyond this, in circumcision and he prayed the morning prayers. Yitzchak began tithing, and added the afternoon prayers. Yaakov added [not eating] the sciatic nerve and prayed the evening prayers. In Egypt, Amram commanded other things, until Moshe Rabbenu came and completed [the giving] of the Torah, by his hand.
See also: Chart of Maimonides' Noahide Laws
א על ששה דברים נצטוה אדם הראשון: על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, על הדינים. אף על פי שכולם הם קבלה בידינו ממשה רבנו, והדעת נוטה להם – מכלל דברי התורה יראה שעל אלו נצטוו. הוסיף לנח אבר מן החי, שנאמר: אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו (בראשית ט,ד); נמצאו שבע מצות. וכן היה הדבר בכל העולם, עד אברהם. אברהם בא ונצטוה יתר על אלו במילה, והוא התפלל שחרית. ויצחק הפריש מעשר, והוסיף תפילה אחרת לפנות היום. ויעקב הוסיף גיד הנשה, והתפלל ערבית. ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתרות, עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו.
2 A Noahide that serves idolatry – is liable. Who [are we refering to]? One that serves idolatry in the normal way. All who serve idolatry and would be given capital punishment by a Jewish court, a Noahide is also given capital punishment. All who a Jewish court would not give capital punishment, neither is a Noahide given capital punishment. Nevertheless, even though [a Noahide] would not be executed [for these forms of worship], he is forbidden [to engage] in all of them. It is not allowed for them to erect an monument, plant a 'holy tree', nor to make images [of people] and the like, [even though they are only] for the sake of decoration.
ב בן נח שעבד עבודה זרה – הרי זה חיב, והוא: שיעבוד כדרכה. וכל עבודה זרה שבית דין של ישראל ממיתין עליה – בן נח נהרג עליה. וכל שאין בית דין של ישראל ממיתין עליה – אין בן נח נהרג עליה; ואף על פי שאינו נהרג, אסור בכל. ואין מניחין אותם להקים מצבה, ולא ליטע אשרה, ולא לעשות צורות וכיוצא בהן לנוי.
3 A Noahide who blasphemes G-d, whether by the particular name of G-d, or another name, in any language – is liable, whereas this differs from Jewish law.
ג בן נוח שברך את השם, בין שברך בשם המיחד, בין שברך בכנוי, בכל לשון – חיב, מה שאין כן בישראל.
4 A Noahide that murdered someone, even if it was an unborn child – he is given capital punishment [in retribution] for its [death]. Even if the person killed was terminally ill, or bound and placed before a lion, or allowed him to die of starvation – since he caused someone to die in some manner, he is given capital punishment. Even if someone is killed by a pursuer, that could have been saved by [the action of] even one of his limbs, he is given capital punishment, whereas this differs from Jewish law.
ד בן נוח שהרג נפש, אפילו עבר במעי אימו – נהרג עליו. וכן אם הרג טרפה, או שכפתו ונתנו לפני הארי, או שהניחו ברעב עד שמת – הואיל והמית מכל מקום, נהרג. וכן אם הרג רודף שיכול להצילו אחד מאבריו–נהרג עליו, מה שאין כן בישראל.
5 Six illicit relations are forbidden to a Noahide: his mother, wife of his father, a married woman, his maternal sister, a man, or a beast, as it is written "Therefore, a man shall leave his father" (Genesis 2:24) this is the wife of his father "and his mother" – as understood "and cleave to his wife" not the wife of his neighbor; "his wife [woman]" not a man; "and they shall become one flesh" to exclude beasts, animals or birds, that cannot be "one flesh"; that is to say "She is my sister, my father's daughter, but not my mother's. [Thus,] she became my wife." (Genesis 20:12)
ה שש עריות אסורות על בני נוח: האם, ואשת האב, ואשת איש, ואחותו מאמו, וזכור, ובהמה, שנאמר: על כן, יעזוב איש את אביו (בראשית ב,כד) זו אשת אביו; ואת אמו – כמשמעה: ודבק באשתו – ולא באשת חברו; באשתו – לא בזכור; והיו לבשר אחד – להוציא בהמה חיה ועוף, שאין הוא והם בשר אחד; ונאמר אחותי בת אבי היא אך, לא בת אמי; ותהי לי לאישה (בראשית כ,יב).
6 A Noahide is liable [for relations with his mother even though] she was seduced or raped by his father [and never married to him], for this is [still] his mother in every respect, and he is liable for [relations with] the wife of his father, even after the father's death. He is liable for homosexuality, whether [with someone] young or old, for bestiality, whether young or old. He is given capital punishment, but the animal is not killed – [Noahide law] was not commanded in the killing of the animal, this is only in Jewish law.
ו בן נוח חיב על מפתת אביו, ואנוסת אביו – הרי היא אמו מכל מקום. וחיב על אשת אביו, אפלו לאחר מיתת אביו. וחיב על הזכור בין קטן בין גדול, ועל הבהמה בין קטנה בין גדולה. והוא נהרג לבדו, ואין הורגין את הבהמה – שלא נצטוו בהריגת בהמה אלא ישראל.
7 A Noahide is not liable for [breaking the law] of "neighbor's wife" unless they engage in relations in the normal manner after the marriage had been consummated. But, if she was enagaged or had undergone a wedding ceremony, but the marriage has not been consummated – he is not liable for [capital punishment] over her, as is is written: "for she has been possessed by [her] husband." (Genesis 20:3). When do these things speak about? When a Noahide man sleeps with a Noahide woman. But, a non-Jew who sleeps with a [married] Jewish woman, in normal or even abnormal manner, is liable [and falls under the jurisdiction of Jewish law:]. If [a non-Jew slept] with an engaged woman – he is stoned to death, as per Jewish law. If he sleeps with her after she has undergone the wedding ceremony, but the marriage has not been consummated – he is strangled to death, as per Jewish law. However, if he sleeps with a Jewish woman after her marriage has been consummated, this falls under the law of "neighbor's wife" and he executed by beheading, [as per Noahide law].
See also: Noahide Law as International Law
ז אין בן נוח חיב על אשת חברו עד שיבוא עליה כדרכה אחר שנבעלה לבעלה; אבל מארסה או שנכנסה לחופה ולא נבעלה – אין חיבין עליה, שנאמר: והיא, בעלת בעל (בראשית כ,ג). במה דברים אמורים? בבן נח שבא על בת נח. אבל גוי הבא על הישראלית, בין כדרכה בין שלא כדרכה – חייב. ואם היתה נערה מארסה – נסקל עליה כדיני ישראל. בא עליה אחר שנכנסה לחפה ולא נבעלה – הרי זה בחנק כדיני ישראל. אבל אם בא על אשת ישראל אחר שנבעלה – הרי זה כמי שבא על אשת גוי חברו, ויהרג בסיף.
8 A Noahide who singles out a maid-servants for his slave and [afterwards] sleeps with her – he is given capital punishment because of her, for [breaking the law of] "neighbor's wife". He is not liable [for sleeping] with her, until [the marriage] has been officiated and become public knowledge, and everyone refers to her as "the wife of the slave so-and-so." When do [relations with] her return to being permitted? When he separates her from his slave and uncovers her hair in the market place. When is a married [Noahide] woman considered a divorced woman as [in Jewish law]? When he removes her from his home and sends her on her own, or when she leaves his domain and goes away. [In Noahide law] there is no [requirement for] a divorce in writing, nor is the matter at the husbands sole discretion, rather anytime that either [the husband] or [the wife] decides to separate from each other – they may separated [and then, are no longer considered as married.]
See also: Divorce in Noahide law
ח בן נח שיחד שפחה לעבדו ובא עליה – הרי זה נהרג עליה, משום אשת חברו. ואינו חיב עליה, עד שיפשט הדבר ויאמרו לה העם, זו דבית עבד פלוני. ומאימתי תחזור להתרה? משיפרישנה מעבדו ויפרע ראשה בשוק. ומאימתי תהיה אשת חברו כגרושה שלנו? משיוציאה מביתו וישלחנה לעצמה, או משתצא היא מתחת רשותו ותלך להת שאין להם גירושין בכתב; ואין הדבר תלוי בו בלבד, אלא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה – פורשין.
9 A Noahide is liable for [breaking the law of] robbery whether he stole from a non-Jew or from a Jew. One who robs [forcibly] or steals money, a kidnaper, an [employer who] withholds the wages of a worker, and the like, even a worker who eats [from his employer's produce] not during working hours – in all these, he is liable and considered a thief. This differs in Jewish law. He is liable even [for stealing something] worth less than a perutah; A Noahide who stole less than the worth of a perutah and another stole it from him – they are both given capital punishment because of it.
See also: Noahide Law and Legal Measurements
ט בן נוח חיב על הגזל, בין שגזל גוי בין שגזל ישראל. ואחד הגוזל או הגונב ממון, או גונב נפש, או הכובש שכר שכיר וכיוצא בות אפילו פועל שאכל שלא בשעת מלאכה – על הכל הוא חיב, והרי הוא בכלל גזלן: מה שאין כן בישראל. וכן חיב, על פחות משוה פרוטה; ובן נוח שגזל פחות משוה פרוטה ובא אחר וגזלה ממנו – שניהן נהרגין עליה.
10 And also he is liable for [breaking the law of] "torn limb" or "torn meat" – in any amount, for [the specifications of] minimum amounts is defined only in Jewish law [and not Noahide law]. He is permitted blood from a living creature.
See also: Noahide Law and Blood in Meat
י וכן חיב על אבר מן החי, ועל בשר מן החי – בכל שהוא, שלא נתנו השעורין, אלא לישראל בלבד. ומתר הוא בדם מן החי.
11 [This law applies to] a limb or meat, that is separated from a domesticated animal or a [wild] animal; However, it appears to me that a Noahide is not given capital punishment for a "torn limb" from a bird.
יא אחד האבר או הבשר, הפורש מן הבהמה או מן החיה; אבל העוף יראה לי שאין בן נוח נהרג על אבר מן החי ממנו.
12 One who slaughters a domesticated animal, even if one severs the two signs [that would make it properly killed under Jewish law], as long as it moves convulsively, the limbs and meat which are separated from it are forbidden to a Noahide because of [breaking the law of a] "torn limb"
See also: Noahide Law and Kosher Meat
יב השוחט את הבהמה אפילו שחט בה שני הסימנין, כל זמן שהיא מפרכסת – אבר ובשר הפורשין ממנה אסורין לבני נח משום אבר מן החי.
13 Everyting that is prohibited in Jewish law concerning a "torn limb" is also prohibited according to Noahide law. There are further prohibitions in Noahide law that are not in Jewish law: Noahide law includes domesticated animals and [wild] animals whether they are from a kosher or non-kosher species. Also, a limb or meat that is separated from an animal that is [still] moving convulsively, even though it has been killed properly according to Jewish law by severing the two signs – this is forbidden to a Noahide because it is considered a "torn limb".
יג כל שאסור על ישראל משום אבר מן החי אסור על בני נח; ויש שבני נח חיבין עליו ולא ישראל: שבני נח אחד בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה – חיבין עליה משום אבר מן החי ומשום בשר מן החי; ואבר ובשר הפורשין מן המפרכסת, אף על פי ששחט בה ישראל שני הסימנין – הרי זה אסור לבני נח משום אבר מן החי.
14 In what way must [Noahides] fulfill the commandment to establish courts of justice? They are obligated to set up judges and magistrates in every major city to judge according to the above six laws, to warn the nation [regarding their observance]; A noahide who breaks one of these seven laws – is executed by decapitation. [additional text: for example: an idolater, or blasphemer, or muderer, or someone who has had one of the six illicit relations according to [Noahide law], or robbed even the worth of a peruta, or consumed any amount of "torn limb" or "torn meat", or witnessed someone breaking one of these laws, and did not judge and sentance him – all these people are executed by decapitation.] For this all the inhabitants of Shechem were liable for capital punishment. This was because Shechem kidnapped [someone] and they witnessed this and knew [what he had done], but did not judge him. A Noahide is executed [on the basis of the testimony of] one witness and [the verdict of] a single judge. No prior warning [is required]. Relatives may serve as witnesses. However, a woman may not serve as a witness or a judge [in Noahide law].
יד וכיצד מצוין הם על הדינים? חיבין להושיב דינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם; ובן נוח שעבר על אחת משבע מצות אלו – ייהרג בסיף. [כיצד: אחד העובד עבודה זרה, או שבירך את השם, או ששפך דם, או שבעל אחת משש עריות שלהם, או שגזל אפילו פחות משווה פרוטה, או שאכל כל שהוא מאבר מן החי או בשר מן החי, או שראה אחד שעבר על אחת מאלו ולא דנו והרגו–הרי זה ייהרג בסיף.] ומפני זה נתחיבו כל בעלי שכם הריגה, שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו. ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד, בלא התראה, ועל פי קרובים, אבל לא בעדות אשה ולא תדון אשה להם.

Laws of Kings and their Wars, Chapter 10

הלכות מלכים ומלחמות פרק י

א  בן נוח ששגג באחת ממצוותיו, פטור מכלום:  חוץ מרוצח

בשגגה–שאם הרגו גואל הדם, אינו נהרג עליו; ואין לו עיר מקלט, אבל בתי

דיניהן אין ממיתין אותו.

ב  במה דברים אמורים, בשוגג באחת ממצוות ועבר בלא כוונה, כגון

שבעל אשת חברו, ודימה שהיא אשתו או פנויה.  אבל אם ידע שהיא אשת חברו, ולא ידע שהיא אסורה עליו אלא עלה על ליבו שדבר זה מותר לו, וכן אם הרג, והוא לא ידע שאסור להרוג–הרי זה קרוב למזיד, ונהרג.  ולא תיחשב זו להם שגגה,

מפני שהיה לו ללמוד, ולא למד.

ג  [ב] בן נוח שאנסו אנס לעבור על אחת ממצוותיו, מותר לו

לעבור:  אפילו נאנס לעבוד עבודה זרה–עובד, לפי שאינן מצווין על קידוש השם.  ולעולם אין עונשין מהן לא קטן, ולא חירש, ולא שוטה–לפי שאינן בני


ד  [ג] בן נוח שנתגייר, ומל וטבל, ואחר כך רצה לחזור מאחרי ה',

ולהיות גר תושב בלבד כשהיה מקודם–אין שומעין לו:  אלא יהיה כישראל לכל דבר, או ייהרג.  ואם היה קטן כשהטבילו אותו בית דין–יכול למחות בשעה שיגדיל, ויהיה גר תושב בלבד; וכיון שלא מיחה בשעתו–שוב אינו ממחה, אלא

הרי הוא גר צדק.

ה  לפיכך אם בא לקטנה שהטבילוה בית דין, כסף כתובתה, או קנס

אונס או מפתה–יהיה הכול תחת יד בית דין, עד שתגדיל ולא תמחה בגירות:  שמא תיטול, ותגדיל ותמחה; ונמצאת זו אוכלת בגיותה מעות שאין לה זכות בהן, אלא

בדיני ישראל.

ו  [ד] בן נוח שבירך את השם, או שעבד עבודה זרה, או שבא על אשת

חברו, או שהרג חברו, ונתגייר–פטור.  הרג בן ישראל, או שבא על אשת ישראל, ונתגייר–חייב; והורגין אותו על בן ישראל, וחונקין אותו על אשת ישראל

שבעל–שהרי נשתנה דינו.

ז  [ה] כבר ביארנו שכל מיתת בני נוח בסיף–אלא אם כן בעל אשת ישראל נערה מאורסה, ייסקל, ואם בעלה אחר שנכנסה לחופה קודם שתיבעל, ייחנק.

ח  [ו] מפי הקבלה, שבני נוח אסורין בהרבעת בהמה, ובהרכבת אילן

בלבד; ואין נהרגין עליהן.  וגוי שהכה ישראל–אפילו חבל בו–אף על פי שהוא

חייב מיתה, אינו נהרג.

ט  [ז]

המילה–נצטווה בה אברהם וזרעו בלבד, שנאמר "אתה וזרעך אחריך, לדורותם" (בראשית יז,ט).  יצא זרעו של ישמעאל, שנאמר "כי ביצחק, ייקרא לך זרע" (בראשית כא,יב).  ויצא עשיו, שהרי יצחק אמר ליעקוב "וייתן לך את ברכת אברהם, לך ולזרעך" (בראשית כח,ד)–מכלל שהוא לבדו זרעו של אברהם המחזיק

בדתו ודרכו הישרה, והם המחוייבין במילה.

י  [ח] אמרו חכמים שבני קטורה, שהם זרעו של אברהם שבאו אחר

ישמעאל ויצחק–חייבין במילה.  והואיל ונתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה,

יתחייבו הכול במילה בשמיני; ואין נהרגין עליה.

יא  [ט] גוי שעסק בתורה, חייב מיתה; לא יעסוק אלא בשבע מצוות

שלהן בלבד.  וכן גוי ששבת–אפילו ביום מימות החול–אם עשה אותו לעצמו כמו

שבת, חייב מיתה; ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו.

יב  כללו של דבר:  אין מניחין אותן לחדש דת, ולעשות מצוות לעצמן

מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצוות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע.  ואם עסק בתורה, או שבת, או חידש דבר–מכין אותו ועונשין אותו,

ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה; אבל אינו נהרג.

יג  [י] בן נוח שרצה לעשות מצוה משאר מצוות התורה, כדי לקבל

שכר–אין מונעין אותו לעשות אותה כהלכתה.  ואם הביא עולה, מקבלין ממנו.  נתן צדקה, מקבלין ממנו; וייראה לי שנותנין אותה לעניי ישראל, הואיל והוא ניזון מישראל, ומצוה עליהם להחיותו.  אבל הגוי שנתן צדקה–מקבלין ממנו,

ונותנין אותה לעניי גויים.

יד  [יא] חייבין בית דין של ישראל, להעמיד שופטים לאלו הגרים

התושבים, לדון להן על פי משפטים אלו, כדי שלא יישחת העולם.  אם ראו בית

דין שיעמידו שופטיהם מהן, מעמידין; ואם ראו שיעמידו להן מישראל, יעמידו.

טו  [יב] שני גויים שבאו לפניך לדון בדיני ישראל, ורצו

שניהן–דנים להם דין תורה.  האחד רוצה, והאחד אינו רוצה–אין כופין אותו לדון אלא בדיניהן.  היה ישראל וגוי–אם יש זכות לישראל בדיניהן–דנים לו בדיניהם ואומרים לו, כך דיניכם; ואם יש זכות לישראל בדינינו–דנין לו דין תורה ואומרים לו, כך דינינו.  וייראה לי שאין עושין כן לגר תושב, אלא

לעולם דנים לו בדיניהם.

טז  וכן ייראה לי שנוהגין עם גרי תושב בדרך ארץ, וגמילות חסדים

כישראל, שהרי אנו מצווין להחיותו, שנאמר "לגר אשר בשעריך תיתננה ואכלה" (דברים יד,כא).  וזה שאמרו חכמים, אין כופלין להן שלום–בגויים, לא בגר תושב.  אפילו הגויים–ציוו חכמים לבקר חוליהם, ולקבור מתיהם עם מתי ישראל, ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל, מפני דרכי שלום:  הרי נאמר "טוב ה', לכול;

ורחמיו, על כל מעשיו" (תהילים קמה,ט), ונאמר "דרכיה, דרכי נועם; וכל נתיבותיה, שלום" (משלי ג,יז).

See Also


  1. Maharatz Chayut, Responsa 2
  2. quoting the Rashbash, Rabbi Shlomo Ben Shimon Duran, Rashbash 543
  3. Maimonides Malachim 10:11
  4. YD 267:12-13
  5. Rabbi Yehuda Gershuni (Mishpatai Melucha 2d ed. pages 232-234)
  6. Amud Yemini 12:1:12.
  7. Torah Shelama 17:220
  8. The Obligation of Jews to Seek Observance of Noahide Laws by Gentiles by Michael Broyde
  9. Kesef Mishnah Mila 1:6
  10. Rabbi Joseph Rosen, Tzafnach Paneach, Maimonides, Milah 1:6
  11. ibid.
  12. Capital Punishment in Noahide law
  13. Christianity and Noahide Law

Translation Copyright © 2007, UNC Inc. All Rights Reserved.