<td align="right" valign="top"><div dir="rtl" lang="HE"><big>הלכות מלכים ומלחמות פרק י</big></div></td>
</tr>
<tr>
</td>
<td align="right" valign="top"><div dir="rtl" lang="HE"><big><b>יב</b> שני גויים שבאו לפניך לדון בדיני ישראל, ורצו שניהן, דנים להם דין תורה. האחד רוצה, והאחד אינו רוצה, אין כופין אותו לדון אלא בדיניהן. היה ישראל וגוי, אם יש זכות לישראל בדיניהן, דנים לו בדיניהם ואומרים לו, כך דיניכם; ואם יש זכות לישראל בדינינו, דנין לו דין תורה ואומרים לו, כך דינינו. וייראה לי שאין עושין כן לגר תושב, אלא לעולם דנים לו בדיניהם. וכן ייראה לי שנוהגין עם גרי תושב בדרך ארץ, וגמילות חסדים כישראל, שהרי אנו מצווין להחיותו, שנאמר "לגר אשר בשעריך תיתננה ואכלה" (דברים יד,כא). וזה שאמרו חכמים, אין כופלין להן שלום, בגויים, לא בגר תושב. אפילו הגויים, ציוו חכמים לבקר חוליהם, ולקבור מתיהם עם מתי ישראל, ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל, מפני דרכי שלום: הרי נאמר "טוב ה', לכל; ורחמיו, על כל מעשיו" (תהילים קמה,ט), ונאמר "דרכיה, דרכי נועם; וכל נתיבותיה, שלום" (משלי ג,יז).</big></div></td>
