ושלחה בעד החכמים לבוא [ו]ענה עשו ואמר עלי נתנבא ואמר כי סבבוני כלבים ועלי אמר אל תחת מפניהם כיון שנכנסו החכמים והיהודי היששכרית עמהם [ו]היו טועניס טענותיהם עליו והוא עליהם עד שאמר למלכה עלי נאמר אעלה לשמים וכתיב כי יקחנו סלה והרים ידיו כמו כנפי נשר והיה עופף והיו הבריות תמהין מפני(ו)[הם] איך יפריח בין השמים ובין הארץ ואמרו זקני ישראל להיהודי היששכרית גם אתה תזכיר האותיות ועלה אחריו ומיד עשה כן ופרח בשמים והיו תמהין העולם איך פורחים כנשרים עד שחבק היששכרית ועופף בשמים ולא היה יכול להכריע זה [וזה] את זה מפני שיפילהו לארץ בשם המפורש ביען ששם המפורש היה עם זה ועם זה שוה וכון שראה היהודי שכך קלקל מעשיו והשתין על עשו ונטמא שנפל לארץ וגם היהודי עמו ועל זה המעשה בוכים בליל שלהם ומע(שה) זה שעשה בו היהודי באותה שעה החזיקו(הו) ואמרו להילי(ני) ... אבד לה.